יחסי אהבה-שנאה בעולם התפירה – סיפורה של לקוחה

תמיד אהבתי לתפור, העשייה והיצירה כמו גם ההתרגשות מפתיעים אותי בכל פעם מחדש, כשאני ניגשת אל המחט או אל מכונת התפירה. אך בכל זאת, בלא מעט רגעים, אני חייבת להודות- שאני פשוט שונאת תפירה! או אולי לא ממש שונאת, אלא יותר שוקלת את התחביב פעמיים. למה בעצם זה קורה ומתי? זו הרשימה שלי:   

יותר זמן ממה שחשבתי– כשאני מתחילה פרויקט, אני יכולה לשער את שעת הסיום, מתכננת לפנות את הזמן המתאים משאר המחוייבויות ומתחילה לעבוד במרץ. איכשהו, תמיד אני מוצאת את עצמי בשעת הסיום המשוערת, כשהבדים מפוזרים, הראש מלא ברעיונות וכיוונים חדשים- ואף פעם לא בזמן!

זה לא רק זמן העבודה– אני לא קונה כל-כך הרבה בגדים, כמו שאני מבלה בחנויות השונות ומחפשת רעיונות! מה עושים?

חוץ מזה, ביומיום ובחנויות השונות, אני מרגישה שדעתי מוסחת: במקום לבחון את הבגד או המוצר מבחינת המראה או השימוש- כל מה שעובר לי בראש זה הרכב הבד! 

 כשאני עוברת על חשבון הבנק– אם תפירה נחשבת כתחביב זול, איך קורה שבסוף החודש, ההוצאות שלי על בדים וחומרים כל-כך גבוהות? כשאני רואה בד חדש, אני מתרגשת! לא לקנות, זו אינה אפשרות! ובסופו של דבר, התפירה עבורי הפכה לדבר יקר…